למה מחממי האמבטיה שלכם אכן עומדים בעומס – האמת לגבי האדים
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד יש אוויר קר מאוד, וברגע הבא – ענן עבה של אדים. זו סיבה מושלמת לקצר חשמלי. לכן אנחנו לא סתם “מקווים” שמחממי האינפרא-אדום שלנו יעבדו. אנחנו מעבירים אותם דרך תהליך קשה של חשיפה לרטיבות וחום. בעצם, אנחנו מנסים לשבור אותם, כדי שהם לא יתקלקלו בבית שלכם.
המאבק נגד האדים
בדרך כלל, האדים מוצאים את הפתח הקטן ביותר במעטפת של המכשיר. הם חודרים פנימה, פוגעים בחוטי החשמל או בקצוות הצינורות, ומתחילים לפגוע במתכת. החמצון שנוצר יוצר התנגדות – במקום שהחום יגיע למקום הנכון, הוא נשאר בנקודת החיבור. זו הנקודה שבה המחמם נהרס. כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המכשירים בחדרים עם לחות גבוהה. אנחנו מגבירים את החום ומשאירים אותם שם. אנחנו לא מחפשים תוצאה של “הצלחה” או “כישלון”. אנחנו רוצים לדעת בדיוק באיזו שנייה החיבור נשבר.
הבעיה עם החיבורים
ליצור חיבור אטום לחלוטין זה משימה מאתגרת. אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ובגפרורים מיוחדים, אך יש בעיה: החום גורם לחומרים להתרחב. הזכוכית גדלה כשהיא חמה, אך החיבור צריך להישאר חזק כדי למנוע את חדירת הלחות. אם הגפרור קשה מדי, הוא נשבר. אם הוא רך מדי, יש דליפות. השקענו הרבה זמן בשיפור רמת הקשיחות של החיבורים. אנחנו רוצים שהם יתנועעו יחד עם המחמם. כך ניתן למנוע את התופעה שבה המחמם “נושם” אוויר לח פנימה.
פשרה סבירה
ליצור מכשיר שהוא אטום לחלוטין דורש שהמעטפת תהיה צפופה יותר. בגלל זה, המכשיר גדול יותר, וייתכן שייקח כמה שניות נוספות עד שהוא יגיע לטמפרטורה המרבית. אבל זו האמת: אני מעדיף לחכות שלוש שניות עד שהמחמם יתחמם, מאשר שהמכשיר ייהרס אחרי שישה חודשים של שימוש. עבור שותפינו בעסקים, אנחנו משתפים את כל נתוני הבדיקות. ללא שום דבר מיותר. רק הנתונים על היכולת של המכשיר לעמוד בתנאי לחות גבוהה.